אני קוראת עיתון

אֲנִי קוֹרֵאת עִתּוֹן

שֶׁאֶת שְׂפָתוֹ אֵינִי מְבִינָה,

אֲבָל אֲנִי מְבִינָה:

בְּמָקוֹם שֶׁהוּא פָּרְצָה שְׂרֵפָה,

וּבְמָקוֹם אַחֵר פָּרוֹת אוֹכְלוֹת זֶבֶל,

מִישֶׁהוּ חוֹנֵךְ מִבְנֶה חָדָשׁ,

וְקָרָה מַשֶּׁהוּ עִם קוֹקוֹסִים.

נַעֲרָה זָכְתָה בְּתַחֲרוּת,

וְהַרְבֵּה טְקָסִים דָּתִיִּים נֶעֶרְכוּ.

אֲנָשִׁים הֵם אֲנָשִׁים

חֲוָיוֹת הַיּוֹמְיוֹם שֶׁלָּהֶם אוּלַי שׁוֹנוֹת,

אַךְ חֲוָיוֹת חַיֵּיהֶם דּוֹמוֹת:

לֵדָה וּמָוֶת,

חַקְלָאוּת וְאֵיתָנֵי טֶבַע,

שִׂמְחָה וְעֶצֶב.

וְשָׂפָה?

שָׂפָה הִיא רַק אֹסֶף שֶׁל מִלִּים.