אני טיפה באוקיאנוס הכאב

אֲנִי טִפָּה
בְּאוֹקְיָאנוֹס הַכְּאֵב
וְהָעֶצֶב
שֶׁל אִישׁ
שֶׁאֵינוֹ אֲנִי.

אוֹקְיָאנוֹס
שֶׁגַּלָּיו מְתוּנִים
עַד שֶׁהוּא פּוֹגֵשׁ אִשָּׁה
וְלוֹחֵשׁ לָהּ
בּוֹאִי
וְהִיא בָּאָה
וְלוֹחֵשׁ לָהּ
הִשָּׁאֲרִי
וְהִיא נִשְׁאֶרֶת
וּמִבְּלִי שֶׁהִיא שָׂמָה לֵב
הִיא מְחוֹלֶלֶת רְעִידַת אֲדָמָה 
בְּלִבּוֹ 
בְּלֵב הָאוֹקְיָאנוֹס 
וּמִבְּלִי שֶׁהִיא שָׂמָה לֵב
מַתְחִילִים גַּלֵּי הַצּוּנָאמִי לִגְאוֹת

מִשְׂרַעְתָּם עוֹד נְמוּכָה,

אַךְ אָרְכֵיהֶם אֲרֻכִּים עַד מְאוֹד,
וּכְשֶׁהֵם מַגִּיעִים אֶל הַחוֹף
הֵם גְּבֵהִים
וּמְצִיפִים 
וְהוֹפְכִים 
וּמְנַפְּצִים
אֶת סֵדֶר הַחַיִּים
וְאֶת נְשִׁימָתוֹ
אוֹתָהּ הוּא מִתְאַמֵּץ
יוֹם יוֹם
לְהַסְדִּיר.

וְכָל שֶׁהוּא מַצְלִיחַ לוֹמַר לָהּ

הוּא
עִזְבִי
לְכִי
אֲנִי לֹא יָכוֹל לִנְשֹׁם
כְּשֶׁאַתְּ פֹּה.

וְהִיא מַבִּיטָה 
בַּהֲרִיסוֹת הַחוֹף
וְעוֹזֶבֶת
הוֹלֶכֶת
מִדֵּי פַּעַם מַבִּיטָה לְאָחוֹר
לִבָּהּ נֶחְמָץ 
וּמִתְכַּוֵּץ
וְזוֹעֵק 
אַךְ הִיא זוֹכֶרֶת
שֶׁלֹּא לָהּ הַיְּכֹלֶת
לְשַׁקֵּם אֶת הַהֲרִיסוֹת
שֶׁבְּעֶצֶם
זוֹ כְּלָל לֹא הִיא
שֶׁהָרְסָה.

אבל אתה לא רוצה שאוהב אותך

אֲנִי רוֹצָה לֶאֱהֹב אוֹתְךָ,
רוֹצָה שֶׁתִּתֵּן לִי לֶאֱהֹב אוֹתְךָ,
לְחַבֵּק אוֹתְךָ,
לָגַעַת בְּךָ,
לְהִסְתַּכֵּל בְּעֵינֶיךָ,
לְהִסְתַּכֵּל לְתוֹךְ לִבְּךָ,
שֶׁתִּתֵּן לִי מְעַט מֵהָעֶצֶב שֶׁלְּךָ
וּמְעַט מֵהַשִּׂמְחָה שֶׁלְּךָ,
וְאוּלַי אַף אֶהְיֶה בְּעַצְמִי
מְעַט מֵהָעֶצֶב שֶׁלְּךָ
וּמְעַט מֵהַשִּׂמְחָה שֶׁלְּךָ.

אֲבָל אַתָּה לֹא רוֹצֶה שֶׁאֹהַב אוֹתְךָ,
לֹא רוֹצֶה לָתֵת לִי לֶאֱהֹב אוֹתְךָ,
לֹא רוֹצֶה שֶׁאֲחַבֵּק אוֹתְךָ,
לֹא רוֹצֶה שֶׁאֶגַּע בְּךָ,
לֹא רוֹצֶה שֶׁאֶסְתַּכֵּל בְּעֵינֶיךָ,
וְלֹא רוֹצֶה שֶׁאֶסְתַּכֵּל לְתוֹךְ לִבְּךָ.
נִסִּיתָ לָתֵת לִי מְעַט מֵהַשִּׂמְחָה שֶׁלְּךָ
וְיָצָא שֶׁנָּתַתָּ מְעַט מֵהָעֶצֶב שֶׁלְּךָ,
וְכָךְ הָפַכְתִּי גַּם אֲנִי,
לְטִפָּה בְּמַעְיַן הַשִּׂמְחָה שֶׁלְּךָ 
וּלְטִפָּה בְּאוֹקְיָאנוֹס הָעֶצֶב שֶׁלְּךָ.

גם עם האהבה

גַּם עִם הָאַהֲבָה,
כְּמוֹ עִם הַכְּאֵב
כְּמוֹ עִם הָעֶצֶב
אַל תִּזְדַּהִי.
שַׁחְרְרִי אוֹתָהּ,
הַנִּיחִי לָהּ,
וַתְּרִי עָלֶיהָ,
תְּנִי לָהּ לָלֶכֶת,
אַל תִּקָּשְׁרִי אֵלֶיהָ,
אַל תֶּאֶחְזִי בָּהּ.
אַל תַּגְדִּירִי עַצְמֵךְ דַּרְכָּהּ,
אַל תַּחְשְׁבִי שֶׁהִיא אַתְּ.
וּכְמוֹ לַבִּלְבּוּל
כְּמוֹ לַתִּסְכּוּל
כְּמוֹ לָעֶצֶב
תְּנִי לָהּ מָקוֹם, לְאַהֲבָה.
תְּנִי לָהּ לִנְשֹׁם,
תְּנִי לַגּוּף לִנְשֹׁם בְּנוֹכְחוּתָהּ,
תְּנִי לַנֶּפֶשׁ לִנְשֹׁם אִתָּהּ.
אַל תִּבָּהֲלִי
אַל תַּדְחִיקִי
אַל תְּמַלְּאִי אֶת הֶחָלָל בְּלֶכְתָּהּ...
הִיא תֵּלֵךְ מָתַיְשֶׁהוּ, הָאַהֲבָה,
כִּי הַכֹּל נוֹזֵל,
גַּם הָעֶצֶב, וְגַם הָאַהֲבָה.
הִיא תֵּלֵךְ
הִיא תִּתְפּוֹגֵג
וְשׁוּב יִתְרַחֵב הַלֵּב.

אַתְּ אוֹהֶבֶת אוֹתִי

אַתְּ לוֹחֶשֶׁת לִי מִלִּים יָפוֹת, 
אֲנִי לֹא מַסְכִּים אִתָּן.
אֲנִי לֹא מֵבִין לָמָּה
אַתְּ לוֹחֶשֶׁת לִי מִלִּים יָפוֹת.
אַל תִּלְחֲשִׁי לִי מִלִּים יָפוֹת.
אַל תַּחְשְׁבִי עָלַי מַחְשָׁבוֹת יָפוֹת.

אַתְּ אוֹהֶבֶת אֶת הַגּוּף שֶׁלִּי, 

אֲנִי לֹא.
אֲנִי לֹא מֵבִין לָמָּה
אַתְּ אוֹהֶבֶת אֶת הַגּוּף שֶׁלִּי.
אַל תֹּאהֲבִי אֶת הַגּוּף שֶׁלִּי.
אַל תַּגִּידִי לִי שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת אֶת הַגּוּף שֶׁלִּי.

אַל תֹּאהֲבִי אוֹתִי.

גַּם לִי יֵשׁ רְשִׁימָה מִשֶּׁלִּי

גְּעִי בִּי בְּרֹךְ
בְּעֶצֶם לֹא.
וְאַל תְּלַטְּפִי אוֹתִי.
גַּם אַל תְּנַשְּׁקִי אוֹתִי יוֹתֵר,
אֲפִלּוּ לֹא בַּעֲדִינוּת.
אַל תֹּאהֲבִי אֶת הַגּוּף שֶׁלִּי,
אַל תִּלְחֲשִׁי לִי מִלִּים יָפוֹת.
בּוֹאִי אֵלַי לְאַט,
עוֹד יוֹתֵר לְאַט,
בְּעֶצֶם עִצְרִי.
אַל תִּשְׁאֲלִי לָמָּה אֲנִי בּוֹכֶה.

איך מרגישה אשה

אֵיךְ מַרְגִּישָׁה אִשָּׁה
שֶׁהָאַהֲבָה שֶׁלָּהּ פּוֹצַעַת
אִישׁ.
הִיא עֲצוּבָה,
הִיא בְּשׁוֹק,
הִיא כְּלָל לֹא הֵבִינָה,
הִיא לֹא בְּטוּחָה אִם עַכְשָׁו הִיא מְבִינָה.
הִיא חוֹזֶרֶת עַל מִשְׁפָּטִים
שֶׁאוֹמְרוֹת לָהּ חֲבֵרוֹת
הֶסְבֵּרִים
שֶׁאֲמוּרִים לְהַכְנִיס סֵדֶר
בַּכָּאוֹס
שֶׁיַּעַזְרוּ לָהּ לָצֵאת
מֵהַשּׁוֹק
הִיא אוֹמֶרֶת שֶׁהִיא יוֹדַעַת שֶׁזֶּה לֹא בְּאַשְׁמָתָהּ 
וַעֲדַיִן מַרְגִּישָׁה אַשְׁמָה
הִיא אוֹמֶרֶת שֶׁהִיא מְבִינָה שֶׁזֶּה הָיָה מִסְתַּיֵּם בְּכָל מִקְרֶה
וַעֲדַיִן מְקַוָּה שֶׁזֶּה הָיָה מַמְשִׁיךְ.
הִיא שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמָהּ, וְאֶת הַיְּקוּם, לָמָּה זֶה קָרָה לָהּ,
לָמָּה הָיְתָה צְרִיכָה לַחֲווֹת אֶת הַחֲוָיָה הַזּוֹ,
וּמַרְגִּישָׁה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה צַעַר,
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה חֹסֶר אוֹנִים.

אִשָּׁה בְּשׁוֹק
עֲיֵפָה
רְעֵבָה.
נִרְדֶּמֶת לַמְרוֹת שֶׁשּׁוֹתָה קָפֶה.
אוֹכֶלֶת כָּל הַזְּמַן
לֶחֶם,
כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר לֶחֶם.
לְמַלֵּא אֶת הֶחָלָל.

אַהֲבָה פּוֹצַעַת

זֶה לֹא הוֹגֵן 
שֶׁאֲנִי צְרִיכָה
לִמְחֹק אוֹתְךָ 
מֵהַלֵּב שֶׁלִּי
מֵהַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי
מֵהַחַיִּים שֶׁלִּי.
זֶה לֹא הוֹגֵן
שֶׁהַזְּמַן שֶׁלְּךָ
בַּחַיִּים שֶׁלִּי
הָיָה קָצָר כָּל כָּךְ
מְצֻמְצָם כָּל כָּךְ
וּכְבָר נִגְמַר.
זֶה לֹא הוֹגֵן
שֶׁחִבַּקְתָּ אוֹתִי
וְצָחַקְתָּ אוֹתִי
וְהֵיטַבְתָּ אִתִּי
וְעַכְשָׁו כְּבָר לֹא.
וְזֶה בְּעִקָּר לֹא הוֹגֵן
שֶׁשּׁוּם דָּבָר מִזֶּה
לֹא בְּאַשְׁמָתִי
לֹא בְּאַשְׁמָתְךָ
אֶלָּא בְּאַשְׁמַת
הַיַּלְדוּת שֶׁלְּךָ
הַהוֹרִים שֶׁלְּךָ
הַטְּרָאוּמוֹת שֶׁלְּךָ
הַפְּצָעִים,
הָעֲמֻקִּים,
שֶׁמְּסָרְבִים לְהֵרָפֵא,
שֶׁמַּמְשִׁיכִים לְגָרֵד
וּלְדַמֵּם 
כְּשֶׁאֲנִי מְחַבֶּקֶת אוֹתְךָ.
כַּמָּה נוֹרָא זֶה
שֶׁהָאַהֲבָה שֶׁלִּי
פָּצְעָה אוֹתְךָ.
כַּמָּה נוֹרָא זֶה
שֶׁאַהֲבָה פּוֹצַעַת.

את עייפה, עברת שוק

אֲנִי כְּבָר חֹדֶשׁ בְּשׁוֹק
אֲנִי כְּבָר חֹדֶשׁ מְטַלְטֶלֶת
אֶת הַגּוּף שֶׁלִּי
אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי
מִמָּקוֹם
לְמָקוֹם
מִכְּפַר
לִכְפָר
מִמִּשְׁפָּחָה
לְמִשְׁפָּחָה
מֻקֶּפֶת כַּלּוֹת
וַחֲתָנִים 
וּטְקָסִים 
וְהַתְחָלוֹת חֲדָשׁוֹת
וּמֶתַח.
מִטַּלְטֵלַת
מִתַּרְבּוּת
לְתַרְבּוּת
מִשְּׂדֵה תְּעוּפָה אֶחָד
לְמִשְׁנֵהוּ
מִ-לְבַד
לְיַחַד
מִצִּפִּיָּה 
לְהִתְמַמְּשׁוּת
מִמֶּנִּי
אֵלֶיךָ
אֵלֵינוּ
אֶל דַּי. מַסְפִּיק. לֹא.
אֲנִי חֹדֶשׁ בְּשׁוֹק
מוֹסִיפָה עוֹד

עַל גַּבֵּי שׁוֹק

מִי זֶה הָאִישׁ הַזֶּה

אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמֵךְ

פִּתְאוֹם הוּא חֵלֶק מֵחַיַּיִךְ

פִּתְאוֹם אַתְּ חוֹשֶׁבֶת עָלָיו

פִּתְאוֹם הוּא מַשְׁפִּיעַ עַל מַצַּב רוּחֵךְ...

הַרְבֵּה יוֹתֵר קַל לַחְתֹּךְ

Somewhere

Somewhere 
there's a man
who is waiting 
to see me.
He thinks about me 
and sends me kisses
and looks at my photos
and smiles.
He comes closer to me
slow steps in my direction
I feel his energy 
gradually wanting me
expanding in my body
lifting my heart 
keeping me awake 
in the middle of the night...

Somehow 
I feel 
that I as well 
keep him awake 
in the middle of the night...

תַּרְגְּלִי רְגִיעָה 

שְׁבִי עִם עַצְמֵךְ

זִכְרִי שֶׁשּׁוּם דָּבָר לֹא חָשׁוּב 

זִכְרִי לִנְשֹׁם

וְלָשֶׁבֶת זָקוּף

וְלִשְׁתֹּק

וְלַעֲשׂוֹת מָה שֶׁטּוֹב לָךְ

לְלֹא צֹרֶךְ לְרַצּוֹת.

איך להשאר רגועה

אֵיךְ לְהִשָּׁאֵר

רְגוּעָה

בְּטוּחָה

אֵיךְ לֹא לָתֵת

לְחֹסֶר הַבִּטָּחוֹן

לָצוּץ

אֵיךְ לָבוֹא אֵלֶיךָ

שְׂמֵחָה

לֹא כְּעוּסָה

לֹא מְתֻסְכֶּלֶת

לֹא אֲנִי.

לֹא,

אֲנִי

לָאו דַּוְקָא כְּעוּסָה

אַל תִּזְדַּהִי עִם הַכַּעַס

שַׁחְרְרִי אוֹתוֹ 

תְּנִי לוֹ לָלֶכֶת 

אַל תֶּאֶחְזִי בּוֹ.

כְּמוֹ הַכְּאֵב,

אַל תִּתְּנִי לוֹ לְהַגְדִּיר אוֹתָךְ.

תְּנִי מָקוֹם לָרְגִיעָה

תְּנִי לָהּ לִתְפֹּס מָקוֹם

לִהְיוֹת נוֹכַחַת 

גַּם בָּהּ אַל תֶּאֶחְזִי,

אֲבָל תְּנִי לָהּ לְנַשֵּׁב בָּךְ

שַׁאֲפִי אוֹתָהּ אֶל רֵאוֹתֶיךָ,

אֶל נַפְשֵׁךְ.

תְּנִי לָהּ לְהָצִיף

הוּא לֹא יֵדַע מָה לַעֲשׂוֹת אִתָּהּ, הַכַּעַס,

וְיִתְפּוֹגֵג...

וּבְעֶצֶם

זֶה לֹא חָשׁוּב

אֵיךְ לָבוֹא אֵלֶיךָ,

זֶה חָשׁוּב

אֵיךְ אֲנִי בָּאָה

אֵלַי.

מותר לאהוב

מֻתָּר לָךְ לֶאֱהֹב

אִישׁ

שֶׁאֵינוֹ אַתְּ

זֶה לֹא יִגְרַע

מִכַּמָּה

שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ

זֶה לֹא יִגְרֹם לָךְ

לֶאֱהֹב אוֹתָךְ

פָּחוֹת

אוּלַי זֶה אֲפִלּוּ

יָאִיר אֶת שָׁמַיִךְ

בִּגְוָנִים נוֹסָפִים.

ההפך ממלחמה

"מָה שְׁלוֹמֵךְ?"
שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי אִשָּׁה
שֶׁחָיָה בְּאֵזוֹר מִלְחָמָה,
וְשׁוּב אֲנִי חָשָׁה צְבִיטַת-הִתְנַצְּלוּת
עַל כָּךְ שֶׁחִלַּצְתִּי עַצְמִי
מֵהַמָּקוֹם הַהוּא.
"אֲנִי חַיָּה בְּגַן-עֵדֶן",
אֲנִי רוֹצָה לַעֲנוֹת.
אֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת בְּשַׁלְוָה
אֶל הַשֶּׁקֶט שֶׁל הַיְּקוּם,
וְקָמָה לְאִטִּי בִּזְמַן
שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת,
וּמְטַאְטְאָה אֶת הַבַּיִת
בְּנַחַת,
וְאוֹכֶלֶת אִידְלִי-צָ'אטְנִי
בַּקָּפֶה שֶׁבְּפִנַּת הָרְחוֹב,
וּמְפַטְפֶּטֶת עִם יוֹשְׁבָיו
עַל הַחַיִּים,
לֹא עַל הַמָּוֶת,
לַמְרוֹת שֶׁגַּם פֹּה
הוּא מְבַצְבֵּץ,
וְעַל גִּנּוּן וּרְגָשׁוֹת וְתָכְנִיּוֹת לֶעָתִיד,
לֹא עַל טִילִים וּמִקְלָטִים.
וְאַחַר כָּךְ אֲנִי צוֹעֶדֶת,
מִתְבּוֹנֶנֶת בַּשָּׂדוֹת סָבִיב,
וּבַחַקְלָאִיּוֹת הָעוֹבְדוֹת בָּהֶם,
מְעַשְּׂבוֹת וּמַשְׁקוֹת וּמְלַקְּטוֹת וְנוֹשְׂאוֹת עַל רָאשֵׁיהֶן.
הֵן עוֹבְדוֹת קָשֶׁה,
הַחַקְלָאִיּוֹת,
אַךְ גַּם הֵן חַיּוֹת בְּגַן-עֵדֶן,
רַק שֶׁבִּשְׁבִילָן הוּא בְּרֵרַת-הַמֶּחְדָּל,
הוּא כְּלָל לֹא
הַהֵפֶךְ
מִמִּלְחָמָה.

adventurous life

I thought I was living an adventurous life

When actually I was living a stressful life

an alerting life

a burdening life

a traumatic life

I thought

I was living

a free life

When actually

I was living

accumulating

and suppressing

shackles

over shackles

אשה-צבה

אִשָּׁה סוֹחֶבֶת אֶת בֵּיתָהּ עַל הַגַּב 

עוֹמֶסֶת סְלָעִים עַל כְּתֵפֶיהָ

כּוֹפֶפֶת אוֹתָן

דּוֹחֶקֶת אֶת חֻלְיוֹת גַּבָּהּ זוֹ אֶל זוֹ

מַכְבִּידָה אֶת חַיֶּיהָ עַל עַצְמָהּ.

מִדֵּי פַּעַם נָחָה

וּמִיָּד מַמְשִׁיכָה

סוֹחֶבֶת

עוֹמֶסֶת

כּוֹפֶפֶת

דּוֹחֶקֶת

מַכְבִּידָה.

מַמְשִׁיכָה.

זֶה קָשֶׁה

לִחְיוֹת כָּכָה

אִשָּׁה-צָבָּה.

Overloading

On my shoulders

I carry my traumas

In a backpack

Overloading me

Overloading my body 

Overloading my mind

Overloading my soul

Through the streets

I carry them

overloading

On the road

I carry them

overloading

in the train

I carry them

overloading

Even at the beach

I carry them

overloading

But when I step into the water

I take off the backpack

and simply walk

freely

The burden is unloaded

The lungs breathe freely

The shoulders stretch back

The pain flows away

and the heart begins to open...

סיור מקדשים

תְּנִי מָקוֹם

לַבִּלְבּוּל

לַתִּסְכּוּל

לָעֶצֶב 

תְּנִי לָהֶם לִנְשֹׁם

תְּנִי לַגּוּף לִנְשֹׁם בְּנוֹכְחוּתָם

תְּנִי לַנֶּפֶשׁ לִנְשֹׁם אִתָּם

אַל תִּבָּהֲלִי

אַל תַּדְחִיקִי

אַל תְּמַלְּאִי אֶת הֶחָלָל בְּלֶכְתָּם

הֵם יֵלְכוּ

יִתְפּוֹגְגוּ

וְהַלֵּב יִתְרַחֵב

הָרֵאוֹת תִּתְמַלֶּאנָה אֲוִיר צַח

הָרְצִינוּת תַּחְלֹף

וְהַחִיּוּךְ יִתְעַגֵּל עַל שְׂפָתַיִךְ

כְּמוֹ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם

בּוֹ צָעַדְתְּ בְּסִמְטָאוֹת הָעֲיָרָה הַצְּפוּפוֹת

חָלַפְתְּ עַל פְּנֵי מִקְדָּשִׁים וְדוּכְנֵי מָזוֹן

וְנָשִׁים וַאֲנָשִׁים

וּבְשׁוּלֵיהֶן

בְּסוֹפָן 

נִגְלָה בְּפָנַיִךְ הָאֲגַם 

הַשֶּׁמֶשׁ הֵאִירָה וְחִמְּמָה

וְחַשְׁתְּ שֶׁשַּׁבְתְּ לִנְשֹׁם

אֲוִיר צַח לְרֵאוֹתַיִךְ

וּבְלִי שֶׁהִתְכַּוַּנְתְּ

מִלֵּא הוּא

אֶת הֶחָלָל.

It's a transformative experience to simply pause

instead of immediately filling up the space. (Pema Chödrön)

הכל כואב לי

הַכֹּל כּוֹאֵב לִי 

Everything hurts

הַכְּתֵפַיִם 

הַשְּׁכָמוֹת 

הַגַּב

הַשְּׁרִירִים

הַזְּרוֹעַ 

אֶצְבְּעוֹת הַיָּדַיִם 

שַׁחְרְרִי אֶת הַכְּאֵב

אֲנִי אוֹמֶרֶת לִי

אַל תַּחֲזִיקִי בּוֹ

אַל תִּזְדַּהִי אִתּוֹ

אַל תַּחְשְׁבִי שֶׁהוּא אַתְּ

זֶה קָשֶׁה

לִחְיוֹת כָּכָה 

אַתְּ לֹא צָבָּהּ

לָמָּה אַתְּ סוֹחֶבֶת אֶת בֵּיתֵךְ עַל הַגַּב 

לָמָּה אַתְּ מַכְבִּידָה אֶת חַיִּים עַל עַצְמֵךְ

ותני לעצב לגור בך

רק אל תאמיני שהוא את

בסוף הוא יתעייף, העצב

וילך

(לימור ויסברג כספי)

לִלְמֹד לִחְיוֹת עִם כְּאֵב

זֶה לֹא לִלְמֹד לִחְיוֹת עִם סֵבֶל

זֶה לִלְמֹד לִחְיוֹת לְצַד הַכְּאֵב

לִלְמֹד לִכְאֹב בְּלִי לִסְבֹּל

הַכְּאֵב הוּא מִקְרִיּוּת

הַסֵּבֶל הוּא הִצָּמְדוּת

 

I miss the simple times

in which I was not confused

in which I partitioned

between me and the world

in which I isolated my heart

 

I’m in love with the right man

I'm in love with the right man

I wish to be with the right man

I am calling the right man

And I am sure that what I want

is for him to come

but if not --

then for him to call

me

and I will go...

He is the right man

and I am the right woman

but is the time right...?

Shamanic timeline צִיר-הַזְּמַן הַשָּׁמָאנִי

Everything has already happened,

and is still happening,

right now.

My past has happened,

and is still happening,

right now.

My future has happened,

and is still happening,

right now.

There’s a soul somewhere,

that I’m looking for,

but I’ve already met her,

I just don’t know it yet…

Or actually: I know we’ve met,

but her identity

is yet to be revealed to me…

הכל כבר קרה,

וקורה עכשו.

הכבר שלי כבר קרה,

וקורה עכשו.

העתיד שלי כבר קרה,

וקורה עכשו.

איפהשהו בעולם ישנה נפש,

אחריה אני מחפשת,

אבל כבר פגשתי אותה,

אני רק עוד לא יודעת זאת...

או בעצם: אני יודעת שנפגשנו,

אך זהותה

טרם נתגלתה לי.

The waves are meant to come

The waves are meant to come.
We are meant to tumble under them,
so we’ll learn to stand up again.

We are meant to dive into them,
so we’ll learn how to come out.
 
The waves are meant to come.
I stand on the beach looking for them,
waiting for them.
I step into the water and swim,
allowing the vast ocean of life
to wrap me all around.
 
The waves are meant to come.
I swim, and keep an open eye
to see whenever they are near.
Come, I defy them,
I’m ready.

The waves are meant to come

The waves are meant to come.
The ocean of life can’t be calm all the time,
can’t stand still.
The winds are there
caressing the water,
creating a disturbance,
creating a momentum, greater than zero.
Sometimes I feel my blood bubbles together with the sea water.
Everything is connected,
like roots of trees in the forest.

Some people resist even high waves,
induced by strong winds,
but no one can resist a tsunami,
the tear of the land itself.

אני כבר לא כותבת

אֲנִי כְּבָר לֹא כּוֹתֶבֶת,

רַק מְדַבֶּרֶת.

גַּם לֹא מְצַיֶּרֶת,

רַק מְדַבֶּרֶת.

לֹא מַחְלִיטָה,

רַק מְדַבֶּרֶת.

לֹא יוֹדַעַת מָה נָכוֹן,

רַק מְדַבֶּרֶת.

בַּלַּיְלָה חוֹלֶמֶת,

וּבַיּוֹם מְדַבֶּרֶת.

אֲנִי כְּבָר לֹא כּוֹתֶבֶת,

גַּם לֹא מְצַיֶּרֶת,

לֹא מַחְלִיטָה,

לֹא יוֹדַעַת מָה נָכוֹן.

וַאֲנִי כְּבָר לֹא מְדַבֶּרֶת,

רַק שׁוֹתֶקֶת.

a breathing jam

I’m meditating.

I’m listening to my breath,

feeling my chest moving up and down,

feeling the respiration through my arms, and legs.

Then you come close to me,

my body touches your body.

I’m meditating.

I’m listening to my breath,

and your breath.

feeling my chest moving up and down,

feeling your chest,

your respiration.

I hear nothing else,

I feel nothing else,

I never knew meditation could be shared, never knew shared meditation could be so gentle, so calming.

I’m meditating,

I’m listening to your breath,

accompanying my breath,

like two soft drums jamming together.

A breathing jam.

את לא הכתב שלך

לְפָרֵק, לְפָרֵק, לְפָרֵק...

אַתְּ לֹא הַכְּתָב שֶׁלָּךְ, לֹא הַיָּד שֶׁלָּךְ

אַתְּ לֹא הַדִּיּוּק שֶׁלָּךְ, לֹא הָאֲחִיזָה שֶׁלָּךְ

אוֹ שֶׁבְּעֶצֶם –

הַכְּתָב אֵינוֹ שֶׁלָּךְ, הַיָּד אֵינָהּ שֶׁלָּךְ

הַדִּיּוּק אֵינוֹ שֶׁלָּךְ, הָאֲחִיזָה אֵינָהּ שֶׁלָּךְ...

הֵם קַיָּמִים,

וּמִמֵּילָא הִשְׁתַּנּוּ בֶּעָבָר,

וְכָעֵת מִשְׁתַּנִּים שׁוּב.

קַבְּלִי זֹאת.

(כָּתְבָה תּוֹךְ שֶׁהִיא מִתְפַּעֶלֶת מִכְּתַב הַיָּד, מֵהַיָּד, מֵהַדִּיּוּק, מֵהָאֲחִיזָה...).

שִׁחְרַרְתִּי אֶת הַכְּאֵב,

הֵנַחְתִּי לוֹ,

וִתַּרְתִּי עָלָיו,

לֹא הֶחְזַקְתִּי בּוֹ,

לֹא נִקְשַׁרְתִּי אֵלָיו,

לֹא הִגְדַּרְתִּי עַצְמִי דַּרְכּוֹ.

וְהוּא עָזַב.

שַׁחְרְרִי אֶת הַכְּאֵב,

הַנִּיחִי לוֹ,

וַתְּרִי עָלָיו,

אַל תַּחְזִיקִי בּוֹ,

אַל תִּקָּשְׁרִי אֵלָיו,

אַל תַּגְדִּירִי עַצְמֶךָ דַּרְכּוֹ.

Let the pain go,

Release it,

Give it up,

Don’t hold it,

Don’t hold on to it,

Don’t define yourself by it.

מציאות משתברת

הַמְּצִיאוּת מִשְׁתַּבֶּרֶת

בְּגוּפִי

בְּמַעֲמַקֵּי לִבִּי.

כָּל אֵבָר לְעַצְמוֹ,

נִפְרָד.

כָּל מַחְשָׁבָה לְעַצְמָהּ,

נוֹזֶלֶת.

הַכֹּל נוֹזֵל,

גַּם הָאַהֲבָה, גַּם הָעֶצֶב.

הַכֹּל חוֹלֵף עַל פָּנַי.

מִשְׁתַּבֵּר, וְחוֹלֵף עַל פָּנַי.

הַמְּצִיאוּת מִשְׁתַּבֶּרֶת,

אֲנִי כְּבָר לֹא מְזַהָה אוֹתָהּ,

לֹא מְזַהָה אוֹתִי.

נִדְמֶה לִי שֶׁאֲנִי אַחֶרֶת,

הַמְּצִיאוּת וַדַּאי אַחֶרֶת,

וַאֲנִי הֲרֵי לֹא נִפְרֶדֶת מִמֶּנָּה.

הַמְּצִיאוּת הִיא אֲנִי וַאֲנִי הִיא הַמְּצִיאוּת.

לֹא, לֹא הֵבַנְתְּ,

הַמְּצִיאוּת הִיא לֹא אַתְּ, וְאֶת אֵינֵךְ הַמְּצִיאוּת.

פָּשׁוּט כִּי אֶת אֵינֵךְ,

אֶת הֲרֵי כְּלָל לֹא קַיֶּמֶת.

הַמַּחֲלָה הַזּוֹ הִיא לֹא אַתְּ, וְלֹא שֶׁלָּךְ.

הַכְּאֵבִים אֵינָם אַתְּ, וְלֹא שֶׁלָּךְ.

הָרְגָשׁוֹת אֵינָם אַתְּ, וְלֹא שֶׁלָּךְ.

וְגַם הַמַּחֲשָׁבוֹת אֵינָן אַתְּ, וְלֹא שֶׁלָּךְ.

הַמַּחֲלָה הַזּוֹ הִיא לֹא אַתְּ, הֲרֵי הָיִית קַיֶּמֶת גַּם לְפָנֶיהָ.

הַכְּאֵבִים אֵינָם אַתְּ, הֲרֵי הֵם בָּאִים וְהוֹלְכִים, וְאַתְּ פֹּה.

הָרְגָשׁוֹת אֵינָם אַתְּ, הֲרֵי עֶצֶב וְשִׂמְחָה מְצוּיִים בְּכָל מָקוֹם.

וְגַם הַמַּחֲשָׁבוֹת אֵינָן אַתְּ, הֲרֵי הֵן בְּסַךְ הַכֹּל בָּבוּאַת תַּרְבּוּתֵךְ.

Reality is shattering

inside my body 

in the depth of my heart.

Each organ to itself,

separate.

Each thought to itself,

Liquifying.

Everything is liquifying,

the love, the sorrow as well.

Everything is passing before me.

Shattering, and passing before me.

Reality is shattering,

I no longer recognize it,

no longer recognize myself.

It seems I am different,

the reality is surely different,

and after all, I am not separated from it.

The reality is me, and I am the reality.

No, no, you have misunderstood — 

the reality is no you, and you are not the reality.

Simply because you are not,

you do not exist at all.

This illness is not you, nor it is yours.

The pains are not you, nor they are yours.

The emotions are not you, nor they are yours.

The thoughts not you, nor they are yours.

This illness is not you — you were before it.

The pains are not you — they come and go, and you are here.

The emotions are not you — sorrow and joy are found everywhere.

And the thoughts not you — they are merely the reflection of your culture.

אני קוראת עיתון

אֲנִי קוֹרֵאת עִתּוֹן

שֶׁאֶת שְׂפָתוֹ אֵינִי מְבִינָה,

אֲבָל אֲנִי מְבִינָה:

בְּמָקוֹם שֶׁהוּא פָּרְצָה שְׂרֵפָה,

וּבְמָקוֹם אַחֵר פָּרוֹת אוֹכְלוֹת זֶבֶל,

מִישֶׁהוּ חוֹנֵךְ מִבְנֶה חָדָשׁ,

וְקָרָה מַשֶּׁהוּ עִם קוֹקוֹסִים.

נַעֲרָה זָכְתָה בְּתַחֲרוּת,

וְהַרְבֵּה טְקָסִים דָּתִיִּים נֶעֶרְכוּ.

אֲנָשִׁים הֵם אֲנָשִׁים

חֲוָיוֹת הַיּוֹמְיוֹם שֶׁלָּהֶם אוּלַי שׁוֹנוֹת,

אַךְ חֲוָיוֹת חַיֵּיהֶם דּוֹמוֹת:

לֵדָה וּמָוֶת,

חַקְלָאוּת וְאֵיתָנֵי טֶבַע,

שִׂמְחָה וְעֶצֶב.

וְשָׂפָה?

שָׂפָה הִיא רַק אֹסֶף שֶׁל מִלִּים.

בשעה הזו

בַּשָּׁעָה הַזּוֹ,

בָּהּ הָאוֹר עוֹלֶה,

וְצוֹבֵעַ לְאַט אֶת תִּפְרָחוֹת עֲצֵי הַקּוֹקוֹס 

בְּיָרֹק כֵּהֶה

וְאֶת הַבָּתִּים בְּחֹם-אֲדַמְדַּם

וְהַתְּאוֹאִים כְּבָר מְלַחֲכִים בַּמִּרְעֶה

וְהָאֲוִיר צַח, 

מְלַטֵּף אוֹתִי בִּקְרִירוּת עֲדִינָה

וּלְאַט נֶחְשָׂפִים עוֹד צְבָעִים

וַאֲנִי כְּבָר יְשׁוּבָה עַל סַפְסָל בְּתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּסִים 

הַבּוֹהֲקִים בִּצְבָעִים מַתַּכְתִּיִּים

בַּשָּׁעָה הַזּוֹ,

אוּלַי,

מִטַּשְׁטְשִׁים הַהֶבְדֵּלִים:

הַנָּשִׁים הַיְּשֵׁנוֹת, יְשֵׁנוֹת כֻּלָּן

וְאֵלּוּ שֶׁכְּבָר קָמוּ, מְטַפְּלוֹת בְּבָתֵּיהֶן

וְאֵלּוּ שֶׁבַּתַּחֲנָה, מְחַכּוֹת לָאוֹטוֹבּוּס,

מַמָּשׁ כָּמוֹנִי.

להיות בקושי

לִהְיוֹת בַּקֹּשִׁי 

לְהוֹדוֹת שֶׁטָּעִית בְּהַחְלָטוֹתַיִךְ

שֶׁפָּגַעַתְּ בְּעַצְמֵךְ.

לְהוֹדוֹת שֶׁרִמּוּ אוֹתָךְ

שֶׁהוֹנוּ אוֹתָךְ

שֶׁעָבְדוּ עָלַיִךְ

שֶׁנָּתַתְּ שֶׁיְּרַמּוּ אוֹתָךְ

שֶׁיּוֹנוּ אוֹתָךְ

שֶׁיַּעַבְדוּ עָלַיִךְ

שֶׁלֹּא שָׁמַרְתְּ

עָלַיִךְ.

הַכְּאֵב שֶׁל הַגּוּף 

בָּא וְהוֹלֵךְ

הַכְּאֵב שֶׁל הַנֶּפֶשׁ

גַּם כְּשֶׁחָשַׁבְתְּ שֶׁהָלַךְ

פִּתְאוֹם צָץ.

וְלָמָּה הוּא תָּמִיד

חַד כְּמוֹ סַכִּין

הַמְּפַלַּחַת אֶת לִבֵּךְ?

נשארתי בהימלאיה

נִשְׁאַרְתִּי בַּהִימָלָאיָה 

לִשְׁתּוֹת קָפֶה בְּלִי עֲנָתִי

לְהִתְפַּעֵל מֵהֶהָרִים בִּלְעָדֶיהָ

לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ מֵהַקּוֹפִים בִּלְעָדֶיהָ

לְהַרְהֵר עַל הַחַיִּים בִּלְעָדֶיהָ

לְהִתְעַנֵּג עַל רָאגְ'מָה בִּלְעָדֶיהָ 

וְלִנְשֹׁם

וְלִשְׂמֹחַ.

את אף פעם לא יודעת אם למילים שלך יש משמעות

אַתְּ אַף פַּעַם לֹא יוֹדַעַת אִם לַמִּלִּים שֶׁלָּךְ יֵשׁ מַשְׁמָעוּת,

אִם הַצַּד הַשֵּׁנִי קַשּׁוּב אֲלֵיהֶן,

אִם הֵן מְחַלְחֲלוֹת וּמִתְמַקְּמוֹת בּוֹ,

אוֹ חוֹלְפוֹת דֶּרֶךְ גּוּפוֹ כְּמוֹ נִטְרִינוֹ,

בְּלִי שׁוּם אִינְטֶרְאַקְצִיָּה רִגְשִׁית.

וְאָז אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמֵךְ -

שָׁוֶה לִי לִטְרֹחַ וּלְהַגִּיד?

שָׁוֶה לִי לִכְאֹב מֵהַמִּלִּים עַצְמָן,

מִנִּסּוּחָן,

מֵעֶצֶם אֲמִירָתָן,

וּמֵהַצִּפִּיָּה לִתְגוּבָה?

בְּוַדַּאי שָׁאַל לִי לְצַפּוֹת,

אֲבָל זֶה כָּל כָּךְ קָשֶׁה לִמְנֹעַ צִפִּיָּה...

You never know if your words are meaningful,

If the person on the other side is attentive to them, 

If they percolate and sink in,

Or pass through its body like neutrinos,

without any emotional interaction.

And then you ask yourself -

Is talking worth the effort?

Is it worth aching from the words themselves,

from phrasing them,

from the very essence of saying them,

and from the expectation for an answer?

Why is it so hard not to expect...?

ההנחיות של עצמי

אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ

לִהְיוֹת נְחוּשָׁה

אֵיךְ לְהַתְמִיד

אֵיךְ לֹא לְוַתֵּר

לֹא לְהִתְפַּזֵּר

לֹא לִנְהוֹת אַחַר הַדָּבָר הַבָּא...

הַמַּחְבָּרוֹת שֶׁלִּי

עֲמוּסוֹת רְשִׁימוֹת

עֲשִׂי

הֲיִי

כִּתְבִי

צַיְּרִי

חִשְׁבִי

אַל תִּתְקַשְּׁרִי

אֲבָל אֲנִי לֹא מַצְלִיחָה לַעֲקֹב

אַחַר הַהַנְחָיוֹת שֶׁל עַצְמִי ...

 אֲנִי אִשָּׁה בְּלִי מָצֵ'טָה

מִסְתּוֹבֶבֶת בֵּינוֹת עֲצֵי קוֹקוֹס...

חַסְרַת תּוֹעֶלֶת

מתי את בוחרת לשתוק?

לִפְעָמִים

מֵרֹב כְּאֵב אֵין מִלִּים.

כְּבָר אָמַרְתִּי אֶת כָּל מָה שֶׁהָיָה

לְהַגִּיד.

וְהַכְּאֵב הִתְקַהָה,

הוּא מִתְקַהֶה כָּל יוֹם,

אַךְ לִפְעָמִים שׁוּב פּוֹצֵעַ.

מָתַי אַתְּ בּוֹחֶרֶת לְדַבֵּר?

וּמָתַי לִשְׁתֹּק?

אֵילוּ מִלִּים רָאוּי לְדַבֵּר?

וְאֵילוּ לֹא?

וּלְאֵילוּ מִלִּים יֵשׁ טַעַם?

אֵילוּ מִלִּים נִשְׁזָרוֹת זוֹ בָּזוֹ

וּמִתְמוֹסְסוֹת בַּלֵּב,

וְאֵילוּ מְרַצְּדוֹת

וְנֶעֱלָמוֹת

כְּאִלּוּ לֹא אָמַרְתִּי אוֹתָן

מֵעוֹלָם?

אֲנִי מִתְאַהֶבֶת בִּגְבָרִים כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי מְאַמֶּצֶת חֲתוּלִים...
מוֹצֵאת אֶת הָעֲזוּבִים,
הַנְּטוּשִׁים,
אֶת אֵלּוּ הַזְּקוּקִים לַחֶמְלָה שֶׁלִּי,
אוֹ לְפָחוֹת כָּךְ אֲנִי חוֹשֶׁבֶת...
 
אֲנִי מִתְאַהֶבֶת בִּגְבָרִים כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי מְאַמֶּצֶת חֲתוּלִים,
אֲבָל הֵם לֹא מִתְאַהֲבִים בִּי בַּחֲזָרָה...

Ich verliebe mich in Männer, wie ich Katzen adoptieren würde...

Ich finde die, die verlassen sind,

die, die verwaist sind,

die, die meine Mietgfühl brauchen

oder zumindest glaube ich so...

Ich verliebe mich in Männer, wie ich Katzen adoptieren würde...

Aber die verlieben sich in mich nicht...

אֲנִי סַךְ כָּל הַחֲוָיוֹת שֶׁעָבַרְתִּי וְהַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשִׂיתִי
אֲנִי הַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי
אֲנִי הַגּוּף שֶׁלִּי?