אֵיךְ לְהִשָּׁאֵר
רְגוּעָה
בְּטוּחָה
אֵיךְ לֹא לָתֵת
לְחֹסֶר הַבִּטָּחוֹן
לָצוּץ
אֵיךְ לָבוֹא אֵלֶיךָ
שְׂמֵחָה
לֹא כְּעוּסָה
לֹא מְתֻסְכֶּלֶת
לֹא אֲנִי.
לֹא,
אֲנִי
לָאו דַּוְקָא כְּעוּסָה
אַל תִּזְדַּהִי עִם הַכַּעַס
שַׁחְרְרִי אוֹתוֹ
תְּנִי לוֹ לָלֶכֶת
אַל תֶּאֶחְזִי בּוֹ.
כְּמוֹ הַכְּאֵב,
אַל תִּתְּנִי לוֹ לְהַגְדִּיר אוֹתָךְ.
תְּנִי מָקוֹם לָרְגִיעָה
תְּנִי לָהּ לִתְפֹּס מָקוֹם
לִהְיוֹת נוֹכַחַת
גַּם בָּהּ אַל תֶּאֶחְזִי,
אֲבָל תְּנִי לָהּ לְנַשֵּׁב בָּךְ
שַׁאֲפִי אוֹתָהּ אֶל רֵאוֹתֶיךָ,
אֶל נַפְשֵׁךְ.
תְּנִי לָהּ לְהָצִיף
הוּא לֹא יֵדַע מָה לַעֲשׂוֹת אִתָּהּ, הַכַּעַס,
וְיִתְפּוֹגֵג...
וּבְעֶצֶם
זֶה לֹא חָשׁוּב
אֵיךְ לָבוֹא אֵלֶיךָ,
זֶה חָשׁוּב
אֵיךְ אֲנִי בָּאָה
אֵלַי.