את לא הכתב שלך

לְפָרֵק, לְפָרֵק, לְפָרֵק...

אַתְּ לֹא הַכְּתָב שֶׁלָּךְ, לֹא הַיָּד שֶׁלָּךְ

אַתְּ לֹא הַדִּיּוּק שֶׁלָּךְ, לֹא הָאֲחִיזָה שֶׁלָּךְ

אוֹ שֶׁבְּעֶצֶם –

הַכְּתָב אֵינוֹ שֶׁלָּךְ, הַיָּד אֵינָהּ שֶׁלָּךְ

הַדִּיּוּק אֵינוֹ שֶׁלָּךְ, הָאֲחִיזָה אֵינָהּ שֶׁלָּךְ...

הֵם קַיָּמִים,

וּמִמֵּילָא הִשְׁתַּנּוּ בֶּעָבָר,

וְכָעֵת מִשְׁתַּנִּים שׁוּב.

קַבְּלִי זֹאת.

(כָּתְבָה תּוֹךְ שֶׁהִיא מִתְפַּעֶלֶת מִכְּתַב הַיָּד, מֵהַיָּד, מֵהַדִּיּוּק, מֵהָאֲחִיזָה...).

שִׁחְרַרְתִּי אֶת הַכְּאֵב,

הֵנַחְתִּי לוֹ,

וִתַּרְתִּי עָלָיו,

לֹא הֶחְזַקְתִּי בּוֹ,

לֹא נִקְשַׁרְתִּי אֵלָיו,

לֹא הִגְדַּרְתִּי עַצְמִי דַּרְכּוֹ.

וְהוּא עָזַב.

שַׁחְרְרִי אֶת הַכְּאֵב,

הַנִּיחִי לוֹ,

וַתְּרִי עָלָיו,

אַל תַּחְזִיקִי בּוֹ,

אַל תִּקָּשְׁרִי אֵלָיו,

אַל תַּגְדִּירִי עַצְמֶךָ דַּרְכּוֹ.

Let the pain go,

Release it,

Give it up,

Don’t hold it,

Don’t hold on to it,

Don’t define yourself by it.