adventurous life

I thought I was living an adventurous life

When actually I was living a stressful life

an alerting life

a burdening life

a traumatic life

I thought

I was living

a free life

When actually

I was living

accumulating

and suppressing

shackles

over shackles

אשה-צבה

אִשָּׁה סוֹחֶבֶת אֶת בֵּיתָהּ עַל הַגַּב 

עוֹמֶסֶת סְלָעִים עַל כְּתֵפֶיהָ

כּוֹפֶפֶת אוֹתָן

דּוֹחֶקֶת אֶת חֻלְיוֹת גַּבָּהּ זוֹ אֶל זוֹ

מַכְבִּידָה אֶת חַיֶּיהָ עַל עַצְמָהּ.

מִדֵּי פַּעַם נָחָה

וּמִיָּד מַמְשִׁיכָה

סוֹחֶבֶת

עוֹמֶסֶת

כּוֹפֶפֶת

דּוֹחֶקֶת

מַכְבִּידָה.

מַמְשִׁיכָה.

זֶה קָשֶׁה

לִחְיוֹת כָּכָה

אִשָּׁה-צָבָּה.

Overloading

On my shoulders

I carry my traumas

In a backpack

Overloading me

Overloading my body 

Overloading my mind

Overloading my soul

Through the streets

I carry them

overloading

On the road

I carry them

overloading

in the train

I carry them

overloading

Even at the beach

I carry them

overloading

But when I step into the water

I take off the backpack

and simply walk

freely

The burden is unloaded

The lungs breathe freely

The shoulders stretch back

The pain flows away

and the heart begins to open...

סיור מקדשים

תְּנִי מָקוֹם

לַבִּלְבּוּל

לַתִּסְכּוּל

לָעֶצֶב 

תְּנִי לָהֶם לִנְשֹׁם

תְּנִי לַגּוּף לִנְשֹׁם בְּנוֹכְחוּתָם

תְּנִי לַנֶּפֶשׁ לִנְשֹׁם אִתָּם

אַל תִּבָּהֲלִי

אַל תַּדְחִיקִי

אַל תְּמַלְּאִי אֶת הֶחָלָל בְּלֶכְתָּם

הֵם יֵלְכוּ

יִתְפּוֹגְגוּ

וְהַלֵּב יִתְרַחֵב

הָרֵאוֹת תִּתְמַלֶּאנָה אֲוִיר צַח

הָרְצִינוּת תַּחְלֹף

וְהַחִיּוּךְ יִתְעַגֵּל עַל שְׂפָתַיִךְ

כְּמוֹ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם

בּוֹ צָעַדְתְּ בְּסִמְטָאוֹת הָעֲיָרָה הַצְּפוּפוֹת

חָלַפְתְּ עַל פְּנֵי מִקְדָּשִׁים וְדוּכְנֵי מָזוֹן

וְנָשִׁים וַאֲנָשִׁים

וּבְשׁוּלֵיהֶן

בְּסוֹפָן 

נִגְלָה בְּפָנַיִךְ הָאֲגַם 

הַשֶּׁמֶשׁ הֵאִירָה וְחִמְּמָה

וְחַשְׁתְּ שֶׁשַּׁבְתְּ לִנְשֹׁם

אֲוִיר צַח לְרֵאוֹתַיִךְ

וּבְלִי שֶׁהִתְכַּוַּנְתְּ

מִלֵּא הוּא

אֶת הֶחָלָל.

It's a transformative experience to simply pause

instead of immediately filling up the space. (Pema Chödrön)

הכל כואב לי

הַכֹּל כּוֹאֵב לִי 

Everything hurts

הַכְּתֵפַיִם 

הַשְּׁכָמוֹת 

הַגַּב

הַשְּׁרִירִים

הַזְּרוֹעַ 

אֶצְבְּעוֹת הַיָּדַיִם 

שַׁחְרְרִי אֶת הַכְּאֵב

אֲנִי אוֹמֶרֶת לִי

אַל תַּחֲזִיקִי בּוֹ

אַל תִּזְדַּהִי אִתּוֹ

אַל תַּחְשְׁבִי שֶׁהוּא אַתְּ

זֶה קָשֶׁה

לִחְיוֹת כָּכָה 

אַתְּ לֹא צָבָּהּ

לָמָּה אַתְּ סוֹחֶבֶת אֶת בֵּיתֵךְ עַל הַגַּב 

לָמָּה אַתְּ מַכְבִּידָה אֶת חַיִּים עַל עַצְמֵךְ

ותני לעצב לגור בך

רק אל תאמיני שהוא את

בסוף הוא יתעייף, העצב

וילך

(לימור ויסברג כספי)

לִלְמֹד לִחְיוֹת עִם כְּאֵב

זֶה לֹא לִלְמֹד לִחְיוֹת עִם סֵבֶל

זֶה לִלְמֹד לִחְיוֹת לְצַד הַכְּאֵב

לִלְמֹד לִכְאֹב בְּלִי לִסְבֹּל

הַכְּאֵב הוּא מִקְרִיּוּת

הַסֵּבֶל הוּא הִצָּמְדוּת

 

I miss the simple times

in which I was not confused

in which I partitioned

between me and the world

in which I isolated my heart