לְפָרֵק, לְפָרֵק, לְפָרֵק...
אַתְּ לֹא הַכְּתָב שֶׁלָּךְ, לֹא הַיָּד שֶׁלָּךְ
אַתְּ לֹא הַדִּיּוּק שֶׁלָּךְ, לֹא הָאֲחִיזָה שֶׁלָּךְ
אוֹ שֶׁבְּעֶצֶם –
הַכְּתָב אֵינוֹ שֶׁלָּךְ, הַיָּד אֵינָהּ שֶׁלָּךְ
הַדִּיּוּק אֵינוֹ שֶׁלָּךְ, הָאֲחִיזָה אֵינָהּ שֶׁלָּךְ...
הֵם קַיָּמִים,
וּמִמֵּילָא הִשְׁתַּנּוּ בֶּעָבָר,
וְכָעֵת מִשְׁתַּנִּים שׁוּב.
קַבְּלִי זֹאת.
(כָּתְבָה תּוֹךְ שֶׁהִיא מִתְפַּעֶלֶת מִכְּתַב הַיָּד, מֵהַיָּד, מֵהַדִּיּוּק, מֵהָאֲחִיזָה...).
No comments:
Post a Comment