אַהֲבָה פּוֹצַעַת

זֶה לֹא הוֹגֵן 
שֶׁאֲנִי צְרִיכָה
לִמְחֹק אוֹתְךָ 
מֵהַלֵּב שֶׁלִּי
מֵהַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי
מֵהַחַיִּים שֶׁלִּי.
זֶה לֹא הוֹגֵן
שֶׁהַזְּמַן שֶׁלְּךָ
בַּחַיִּים שֶׁלִּי
הָיָה קָצָר כָּל כָּךְ
מְצֻמְצָם כָּל כָּךְ
וּכְבָר נִגְמַר.
זֶה לֹא הוֹגֵן
שֶׁחִבַּקְתָּ אוֹתִי
וְצָחַקְתָּ אוֹתִי
וְהֵיטַבְתָּ אִתִּי
וְעַכְשָׁו כְּבָר לֹא.
וְזֶה בְּעִקָּר לֹא הוֹגֵן
שֶׁשּׁוּם דָּבָר מִזֶּה
לֹא בְּאַשְׁמָתִי
לֹא בְּאַשְׁמָתְךָ
אֶלָּא בְּאַשְׁמַת
הַיַּלְדוּת שֶׁלְּךָ
הַהוֹרִים שֶׁלְּךָ
הַטְּרָאוּמוֹת שֶׁלְּךָ
הַפְּצָעִים,
הָעֲמֻקִּים,
שֶׁמְּסָרְבִים לְהֵרָפֵא,
שֶׁמַּמְשִׁיכִים לְגָרֵד
וּלְדַמֵּם 
כְּשֶׁאֲנִי מְחַבֶּקֶת אוֹתְךָ.
כַּמָּה נוֹרָא זֶה
שֶׁהָאַהֲבָה שֶׁלִּי
פָּצְעָה אוֹתְךָ.
כַּמָּה נוֹרָא זֶה
שֶׁאַהֲבָה פּוֹצַעַת.