אני טיפה באוקיאנוס הכאב

אֲנִי טִפָּה
בְּאוֹקְיָאנוֹס הַכְּאֵב
וְהָעֶצֶב
שֶׁל אִישׁ
שֶׁאֵינוֹ אֲנִי.

אוֹקְיָאנוֹס
שֶׁגַּלָּיו מְתוּנִים
עַד שֶׁהוּא פּוֹגֵשׁ אִשָּׁה
וְלוֹחֵשׁ לָהּ
בּוֹאִי
וְהִיא בָּאָה
וְלוֹחֵשׁ לָהּ
הִשָּׁאֲרִי
וְהִיא נִשְׁאֶרֶת
וּמִבְּלִי שֶׁהִיא שָׂמָה לֵב
הִיא מְחוֹלֶלֶת רְעִידַת אֲדָמָה 
בְּלִבּוֹ 
בְּלֵב הָאוֹקְיָאנוֹס 
וּמִבְּלִי שֶׁהִיא שָׂמָה לֵב
מַתְחִילִים גַּלֵּי הַצּוּנָאמִי לִגְאוֹת

מִשְׂרַעְתָּם עוֹד נְמוּכָה,

אַךְ אָרְכֵיהֶם אֲרֻכִּים עַד מְאוֹד,
וּכְשֶׁהֵם מַגִּיעִים אֶל הַחוֹף
הֵם גְּבֵהִים
וּמְצִיפִים 
וְהוֹפְכִים 
וּמְנַפְּצִים
אֶת סֵדֶר הַחַיִּים
וְאֶת נְשִׁימָתוֹ
אוֹתָהּ הוּא מִתְאַמֵּץ
יוֹם יוֹם
לְהַסְדִּיר.

וְכָל שֶׁהוּא מַצְלִיחַ לוֹמַר לָהּ

הוּא
עִזְבִי
לְכִי
אֲנִי לֹא יָכוֹל לִנְשֹׁם
כְּשֶׁאַתְּ פֹּה.

וְהִיא מַבִּיטָה 
בַּהֲרִיסוֹת הַחוֹף
וְעוֹזֶבֶת
הוֹלֶכֶת
מִדֵּי פַּעַם מַבִּיטָה לְאָחוֹר
לִבָּהּ נֶחְמָץ 
וּמִתְכַּוֵּץ
וְזוֹעֵק 
אַךְ הִיא זוֹכֶרֶת
שֶׁלֹּא לָהּ הַיְּכֹלֶת
לְשַׁקֵּם אֶת הַהֲרִיסוֹת
שֶׁבְּעֶצֶם
זוֹ כְּלָל לֹא הִיא
שֶׁהָרְסָה.